יום ראשון, 8 בפברואר 2009

מסלול חיי סבתא רבא מטילדה


View Larger Map


מפעל חייה של סבתא רבא מטילדה

בשנת תשמ"ח קיבלה מטילדה גז פרס על התנדבותה בתנועת נשים עובדות מגולדה מאיר.
מטילדה פעלה ללא ציפייה שתקבל משהו בתמורה ופעלה והתנדבה רק מאהבתה למדינה ולעזרת המדינה : התנדבה בארגוני צדקה , קלטה עולים חדשים ועזרה להם להשתלב במדינה החדשה, הייתה חברת כנסת אך מעולם לא חשבה שבתמורה עליה לגור בבית גדול או מפואר או לנסוע במכונית חדשה,להפך, הייתה נוסעת באוטובוסים מביתה שברמת אביב לכנסת בירושלים ולא השתמשה במוניות כדי לא "לבזבז כספי מדינה".
גם לאחר שפרשה מהחיים הפוליטיים,המשיכה להיות חברה בתנועות רבות ומגוונות, להרצות בבתי ספר ,ולהיות פעילה עד יומה האחרון.

תפקידיה של סבתא רבא מטילדה


באפריל 56' נבחרה על ידי כל מפלגות הפדרציה הציונית להיות כנציגת ספאקס (בטוניסיה).
לאחר מכן נבחרה כאחראית על עליית הנוער בטוניס. זאת הייתה הפעם הראשונה שראתה את הארץ ואת בן גוריון.
כהונה בכנסת
כנסת 6
2.11.1965 - 28.10.1969
כנסת 7
28.10.1969 - 31.12.1973
כנסת 8
31.12.1973 - 17.5.1977

מטילדה הייתה בארבע וועדות עיקריות : וועדת הפנים,ועדת השירותיים הציבוריים,וועדת החינוך וועדת האקולוגיה.
תפקידים בוועדות
כנסת 6
חברה בוועדת הפנים
כנסת 7
חברה בוועדת הפנים
כנסת 8

חברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה
חברה בוועדת השירותים הציבוריים

סיעות
כנסת 6
סיעת רשימת פועלים ישראלית, מפלגת העבודה הישראלית, מערך
כנסת 7
סיעת מערך
כנסת 8
סיעת מערך


פעילויותיה הציבוריות :


מטילדה פעלה בהרבה פעיליות ציבוריות העוזרות למדינה ולעולם . מטילדה פעלה בעליית הנוער בטוניסיה בין


השנים 1956-1948 . בנוסף פעלה בפדרציה הציונית בטוניסיה.



מטילדה הייתה סגם יו"ר ארגון או.ס.א וחברת מפא"י בין השנים 1964-1957.



מטילדה עבדה במחלקת הקליטה של מרכז מפא"י והצטרפה לרפ"י ב 1964 .



בנוסף לכך עבדה בחברת מרכז ומזכירות התנועה . משנת 1968 חברה במפלגת העבודה .

חברה במרכז ובמזכירות במפלגה וחברה בהנהלת הקונגרס היהודי העולמי משנת 1959.

תולדות חיי סבתא רבא מטילדה


מטילדה גז נולדה בטוניסיה ב- 15/08/1918.
אביה של מטילדה היה המזכיר הראשון של בית המשפט הצרפתי בעיר סוס.
מטילדה למדה בבית ספר צרפתי. בגיל 18 התחתנה ועברה לספקס ,שם גר מוריס בעלה. הם הכירו דרך גיסה לעתיד שראה אותה ומצאה חן בעיניו הוא מיהר להכיר אותה למוריס ושניהם התאהבו והתארסו.
למטילדה גז היו שישה אחים. אחיה הגדול של מטילדה נפל לתוך בור סיד ונהרג,לאחר מכן גם האח השלישי נפטר. אח נוסף נפטר מטעות של רופא ועוד אחות נפטרה בגיל שנה מגריפה.
במלחמת העולם השנייה הרגישה בפעם הראשונה מה זה להיות יהודיה ,היא פחדה והבינה שהטלאי הצהוב הוא אות כבוד. היא השתתפה בתפירת טלאים לכל היהודים.
בטוניסיה היו למטילדה הרבה פעילויות. נשיאת ויצ"ו 18 שנה ופעילה בהרבה גופים נוספים לעזרת הזולת, לנוער במצוקה,עזרה לעליה בלתי חוקית,לעליית הנוער. בנוסף לכך מטילדה הייתה חברה בקונגרס היהודי והציוני העולמי.
היא מספרת בגאווה שכשפגשה את דוד בן גוריון בקונגרס הציוני בשנת 1955, הוא נזף בה ובכל חבריה ואמר לה:"את תהיי כמו כל הציונים שבאים לארץ כל 4 שנים ואחרי זה חוזרת לגולה? " . היא קיבלה
את זה קשה והבטיחה לו שאם לא תעלה עד סוף השנה לארץ ,היא תתפטר מכל הפעילויות שלה למען הארץ .
וכך היה, היא קיימה את הבטחותיה, בסוף שנת 1956 עלתה לארץ עם ביתה ז'קלין (סבתא שלי). ג'ורג' בנה (הדוד שלי) עלה קודם לארץ דרך עליית הנוער.
בעלה של מטילדה לא רצה לעלות ארצה כי היה בעל רכוש גדול בטוניסיה וחשש מלהפסיד הכול.
בדיוק פרצה מלחמת סיני, מטילדה פחדה כי בנה היה לבדו בארץ, והחליטה לקחת את ז'קלין בתה ארצה. בעלה עלה עם שאר המשפחה מאוחר יותר.
מטילדה לא פחדה מכלום היא ידעה שמיד תמצא עבודה בארץ והספיק לה בית קטן ונחמד, למרות שהיו לה נכסים ומשרתים בטוניסיה היא הגיעה לארץ
ללא כל ציפייה: "התייחסו אלי כמו אל כולם והרגשתי מכובדת ."


כולם העריצו את מטילדה אין איש השנא אותה.
מטילדה הייתה אישה חזקה מאוד, ללא תלות באף אחד ותמיד הייתה מפגינה שליטה. למשל, היא הייתה אישה שלא יצאה מהבית בלי איפור, מסורקת ומבריקה, גם כשהייתה צריכה למכולת או אפילו רק כדי להוריד את הזבל.
דוגמא נוספת, היא בזמנו עישנה וברגע שהרגישה שהיא מתמכרת, הפסיקה מיד.כנ"ל עם אלכוהול, ששתתה מדי פעם,נאלצה לעזוב בעקבות בעיות בריאותיות, מטילדה גם וויתרה על בשר ודגים ואכלה רק פירות וירקות ואוכל בריא.
מטילדה למדה מבן גוריון לארח הרבה ולא לישון הרבה, ארבע שעות ביממה הספיקו לה. אגב גם שמעון פרס, חבר טוב שלה ואותו העריצה תמיד,נוהג כך עד היום.
ארבע שנים לאחר עלייתה, הגיע מוריס, בעלה, בגיל פנסיה,ללא כל רכוש שרצה כל כך לשמור. הוא הגיע עם אמה של מטילדה ושניהם הופתעו למראה הדירה ברמת אביב, הוא היה מאוד קטן לעומת הבית המפואר בטוניסיה.
מוריס נפטר כשמלאו לו 82 והיא לא מצאה לנכון להתחתן שנית.
עם עלייתו של בעלה,מטילדה הפכה למפרנסת היחידה של המשפחה, היא עבדה במרכז מפא"י,שם הופקדה על הטיפול בעולי צפון אפריקה.

כאשר התפלגה מפא"י הלכה מטילדה אחרי בן גוריון , שהקים את רפ"י, מה שחייב אותה להרבות בשליחויות בארץ, בחו"ל ובוועדות הכנסת.
כשמטילדה הייתה בפוליטיקה לא "הצליחה" להדביק לעצמה שונאים.
כשבגין נבחר,מטילדה הייתה מאוכזבת מהשימוש לרעה של עדות המזרח מול האשכנזים וטענה כי לבגין לא היה מה להפסיד.
מטילדה החליטה לעזוב בשנת 1977 בגלל בעיות אישיות ובגלל ש"המקום שייך לצעירים",כפי שטענה. באותה תקופה לא יכלה להיות בתוך העניינים, היא נותחה ממחלת הסרטן,כרתו לה את השד הימני ושמו לה פרוטזה.
גורג',בנה, התגייס לצבא והיה מכונאי מטוסי סילון .יום אחד, היה גשם שוטף, גורג' היה אמור לשמור על האנגר של מטוסים. הנעליים שלו התמלאו במים והוא החליט להיכנס לג'יפ כדי לחלוץ את נעליו. בדיוק עברה ניידת ולא מצאה אותו בעמדה, הוא נשפט ונכנס לכלא לכמה חודשים.
מטילדה לא ידעה את הסיפור עד ששחררו אותו הביתה מבית הסוהר, גורג' חזר חיוור ,רזה עם עיניים עצובות. כל היום היה בחדר ,שמע רדיו ועישן, מצבו הדרדר והפך להיות חולה, לא רצה יותר לצאת והפסיק לעשות כל דבר,הוא אושפז בבי"ח לחולי נפש,משם לא יצא עד היום.

בתה של מטילדה, ז'קלין (סבתא שלי), אמרה שלפני הרבה שנים הייתה לג'וגו' תקופה טובה יותר וביקש לחזור לצה"ל אך שמעון פרס אמר שכרגע אי אפשר. באותו יום מצאו את גוגו' באמבטיית דם ,הוא חתך לעצמו את הוורידים וניסה להתאבד. מטילדה לקחה את זה קשה.
בכל בוקר הייתה מטילדה גז לוקחת אוטובוס, גם כשהייתה בשיא פעילותה הפוליטית ,היא אף פעם לא נהגה או ניצלה את האפשרות לנסוע במונית.
ימי שישי היו מוקדשים לבית ולמשפחה. בארוחות אצלה תמיד היה שילוב של אלגנטיות ושולחן ערוך יפה. מטילדה למדה להכין גפילטע פיש בשביל חתנה ויקטור ( סבא שלי) .בתקופה שג'וגו', בנה, היה בבית הצלחת הראשונה הייתה תמיד בשבילו.

חברותיה ושכנותיה היו אומרות שכעולות חדשות, בשבתות ובחגים, תמיד היו הולכות אליה.
מטילדה גז נפטרה בשנת 1990 מהתקף לב בבית החולים "הדסה" בתל-אביב.
את דירתה השאירה לבנה.